כיצד מתווכים לילדים מוות ואובדן ?

כהורים לא תמיד אנחנו יכולים להגן על הילדים מפני עצב או אבדן, אבל אנחנו יכולים לעזור לילדים להתמודד עם רגשות כאלו, לעזור להם לבנות משאבים למצוא מקורות כוח רגשיים פנימיים, בהם יוכל להשתמש כל חייהם. 

ילדים הם צופים ומקשיבים מעולים אך פרשנים גרועים, הם מסתכלים עלינו, בוחנים את התגובות שלנו וקולטים את העולם דרך ההתנהגות שלנו. ולכן ברגעים מתוחים אלה חשוב ששיחה כזאת שתפקידה לתווך נושא כה רגיש תעשה מתוך תכנון וחשיבה, עם קור רוח והקשבה מלאה. לפני השיחה ודאו שאתם פנויים לשיחה גם מבחינה רגשית זמן שאתם לא בסערת רגשות או לחוצים . ילדים קולטים מצוין מסרים לא מילוליים. ולכן נוכחות רגשית מעניקה יציבות וביטחון 

הנה כמה כלים על איך לתווך לילדים מוות ואובדן

תחילה חשוב לדעת מהי התפתחות תפיסת המוות אצל ילדים ע"פ גיל:  גיל 3-4: הבנה מועטה של המוות, או העדר הבנה.
גיל 4: שימוש מעורפל במושג מוות. הילד יכול לבטא את הרעיון של צער הכרוך בכך אך המוות אינו מעורר עדיין תגובה רגשית של ממש.
גיל 5: מושג עובדתי ומדויק יותר של המוות, כשהעמדה כלפיו היא עניינית ולא רגשית, תוך התמקדות בצדדים הפיזיים, ותפיסת המצב כהפיך.
גיל 6: מתחילה להופיע תגובה רגשית למוות, ודאגה ביחס למוות של קרובים (במיוחד האם). המוות מטריד את הילד וגם מסקרן אותו, אך הוא עדיין אינו מאמין שהוא עצמו ימות.
גיל 7: תפיסת המוות הולכת ונהיית מציאותית, עם דגש על התעניינות במוות של בני אדם.
גיל 8: התחלה של התעניינות במה קורה לאחר המוות, וקבלת ההכרחיות של המוות, כולל של עצמו.
גיל 9: הבנה עמוקה יותר לתהליכים הביולוגיים של המוות וסופיות החיים, פחות דאגה לגבי המוות, ותגובה רגשית מתונה יותר.
גיל 10: גישה מציאותית וקונקרטית כלפי המוות, ללא התעניינות בהיבטים הפילוסופיים שלו.
גיל 11: מתחילים לשאול יותר שאלות תיאורטיות פילוסופיות לגבי המוות ומה שקורה לאחריו.
גיל 12: התעסקות בגישות נורמטיביות לגבי מה שקורה לאחר המוות, בד"כ מתוך ספקנות.
גיל ההתבגרות: התייחסות מורכבת ומעמיקה למוות, התעניינות פילוסופית לגבי החיים שלאחר המוות, תגובה רגשית חזקה ופחד חזק מפני המוות. קבלה מוחלטת של הכרחיות המוות. (אורבך 2001) 

1.מתן מידע אמין - ספקו הסבר אמיתי אמין ומדויק  בהתאם ליכולת התפיסה ולגיל הילד, עשו שימוש במילים פשוטות ומובנות מתוך עולם המושגים שלו .אל תפחדו להשתמש במילה מוות. לעיתים הרצון שלנו לפשט עבורם עלול להוביל לפרשנות לא נכונה כמו למשל הוא היה בבית חולים/ הוא היה חולה ונפטר הילדים עלולים להסיק שכל מי שחולה או בבית חולים עלול למות. 

2.מענה על שאלות-השאלות של הילדים הן המצפן שלכם. אל תפחדו לתת תשובות לשאלות, השאלות יפתחו לכם דלת לעולם שלהם כל שאלה היא לגיטימית וחשוב להעביר מסר שאתם הכתובת לכל שאלה. בתשובות שלכם השתדלו להדגיש את המאוד או את הנדיר, אם נפטר ילד קטן ממחלה הדגישו שזה נדיר מאוד על איש מבוגר הוא היה חולה מאוד כך ניתן להפחית חרדה כאשר הם מבצעים השלכה עליהם או על בני משפחתם. 

3.הימנעו מעודף מידע-שימו לב לא להוסיף פרשנויות או מידע שהילד אינו מבקש לדעת. לפעמים שאלותיהם של ילדים נשמעות יותר עמוקות ממה שהן באמת. לדוגמא : כאשר ילד שואל איפה נמצא עכשיו מישהו שמת, סביר להניח שהוא לא מתכוון לשאול האם יש חיים לאחר המוות.

4. מתן ביטוי לרגשות- חשוב לאפשר לילד לבטא בפתיחות את רגשותיו ומחשבותיו ולשתף אותו ברגשות שלכם, אל תחששו מלהיות עצובים או לבכות ליד הילדים, אך חשוב להסביר זאת במילים. "אני בוכה כי זה מקרה כל-כך עצוב" “ אני מבינה את הפחד זה באמת מפחיד” כל תגובה רגשית מתקבלת גם כזאת שמרגישה לנו לא לגיטימית כמו צחוק או התעלמות מוחלטת.

5.עודדו לעשייה ומשמעות - חשוב לחפש ולבטא כוחות ולהציע דרכי התמודדות. ניתן להציע לילדים להתבטא גם באמצעים יצירתיים כמו ציור או כתיבה. לילדים הגדולים יותר אפשר כאמור להציע לכתוב מכתב תמיכה לחבר שלהם/ להורים. בדרך כלל ההתמודדות קלה יותר כשיש לנו משימה ותחושת שליחות. לכן, כתיבת מכתב/ציור או כל יצירה אחרת שנועדו לעודד, בישול מאכל למשפחה (אפשר להסביר שאין להם עכשיו זמן לבשל) או קניית מתנה כדי לעודד - עשויים להקל על חלק מהילדים.

6.החזיקו עבורם תקווה - דברו על מה שנשאר על האהבה שנשארת בלב, הזיכרונות שחיים בנו, הרגשות שחקוקים בליבנו, הגעגוע.  אלו דברים שלא נעלמים הם נשארים לנצח וכך האדם חי איתנו תמיד בזיכרונות שלנו.

במלחמה כמו במלחמה מילים כמוסות שלא חשבנו שנצטרך להשתמש בהם שבות ומופיעות.ברגעים כאלה שהילדים שלנו שואלים שאלות קשות חשוב שגם נדע איך לענות.