הורות לילד/ה דחוי/ה חברתית.

חרם - עצם המילה מכילה בתוכה מטען עצום של פחד. 

חרם חברתי מתבטא בנידוי והדרה של משתתף/ת מחוץ לקבוצה לה הוא שייך לעיתים עד כדי פגיעה בו ובכבודו. 

הורות לילד/ה דחוי/ה חברתית , ילד/ה שעובר/ת חרם היא חוויה לא פשוטה, אשר מעוררת בהורה רגשות של תסכול, כאב, פחד, עלבון, חוסר אונים, לעיתים היא מעוררת רגשות דחייה שחוו בילדותם.

תגובה הורית מתוך המצוקה עלולה להחמיר את הקושי של הילד/ה ולכן חשובה תגובה עם קור רוח, תכנון וחשיבה. 

להלן כמה כלים שיסייעו לכם בתגובות מול הילדים. 

1. דברו ברגשות - חשוב לתת מקום לרגשות של הילדים מתן תיקוף לרגשות מרגיע רגשות כואבים ויוצר תקשורת פתוחה מבוססת על אמון. לעיתים הילדים פוחדים לשתף את ההורים כדי לא לעורר בהם כאב ולכן התגובה לשיתוף ברגשות היא חשובה, עלינו להביע אמפתיה ולא להיות במצב של הזדהות, ברגע שנגלה אמפתיה ולא ניבהל זה יאפשר לילדים לחזור ולשתף בהמשך. דוגמא לתגובה : זה נשמע באמת מתסכל הסיטואציה שאתה מתאר , תודה שאת משתפת אותי אני מבינה שזה כואב לך ואני כאן בשבילך. קשר תומך של הורה ילד מהווה ביטחון פסיכולוגי עצום עבור הילדים גם בגיל ההתבגרות כשנדמה לנו שהם לא זקוקים לנו, תהיו זמינים עבורם לשיחה על רגשות ושיתוף. התמקדו בהקשבה ופחות בלדבר. 

2. שותפות הורית בתהליכים החברתיים : אם בעבר הילדים ירדו לשכונה והחברים היו פשוט למטה, היום תהליכים חברתיים הפכו מורכבים יותר ולכן הורים צריכים להיות מודעים ושותפים . הסעות למפגשים, יצירת קשרים עם הורים אחרים. יצירת מסגרות חברתיות נוספות כמו רישום לחוגים ותנועות נוער. מילוי החלל החברתי אפשרי גם ע"י שיתוף בני המשפחה במצב (לא סתם אומרים שכדי לגדל ילד דרוש כפר שלם) מפגשים עם בני דודים ויצירת זירות חברתיות מרובות ויזומות. 

3.שדרו הבנה ולא רחמים: ברגע שאנחנו מרחמים על הילד/ה שלנו אנחנו משדרים לו/ה שהוא קורבן , כאשר אנחנו מסתכלים עליו בעיניים מרחמות הוא מרחם על עצמו .שדרו לו כח וקור רוח, אם אחד מההורים חזק יותר רגשית, תנו לו לנהל את השיחות בתיאום כמובן . לאחר שתחליטו יחד מה חשוב התמקדו בחזקות של הילד ולמדו אותו לסנגר על עצמו, לראות בעצמו את החזקות שלו. כאשר הדיבור העצמי של הילד על עצמו הוא ביקורתי ושלילי, התגובה האוטומטית שלנו תהיה לעצור אותו וללמד אותו לדבר אל עצמו בלשון חיובית. כולנו מעבירים מסר קבוע לכל ילד, במודע או שלא במודע. לעיתים המסר הזה מתקבע בתודעתו והופך לחלק מתפיסתו והערך העצמי שלו. המסר החשוב הוא למרות שאין לנו מושג מתי המצב הסתיים אנחנו יודעים בוודאות שהוא זמני והתקופה הזאת חולפת. 

4. שיתוף התחושות והמצב עם הצוות החינוכי: ככל שהילד/ה יקבלו יותר תמיכות כך מצבו יהיה טוב יותר. 

כיועצת חינוכית ומי שהייתה חלק מהמערכת הרבה שנים, יש למערכת את הכלים לסייע גם מבחינה רגשית וגם מבחינה חברתית. נקודה חשובה מאוד בקשר עם הצוות החינוכי היא שכהורים עלינו להיות ממוקדי מטרה, לעיתים בתוך משבר התגובה ההורית עלולה להיות אימפולסיבית ומבוססת רגש ולכן היא יכולה להזיק לילד יותר מאשר להועיל לו. מה גם שלשפה שלנו יש משמעות קריטית בתהליך צריך להביע אמון במערכת ולא להשחיר את כל הנגררים לחרם כי בסוף הוא יחזור לקשרים חברתיים ולכן חשוב להתמקד בחיזוק הילד ולא בהקטנת הסביבה. 

5. אמצו הבנה שכל משבר מצמיח ובונה חוסן : כילדה עברתי חרם, הייתי בכיתה ד ואני זוכרת את התמונה שלי מחזיקה חזק במעקה המדרגות ומסרבת ללכת לבית הספר. אמא שלי לא הבינה מה קורה זאת היתה הפעם הראשונה שהיא הבינה שיש בעיה . 

כמעט את כל הדברים שכתבתי למעלה אמא שלי השכילה לעשות בלי ללמוד הנחיית הורים ופסיכותרפיה בעיקר מתוך אינטואיציה חזקה, אני זוכרת את החיזוקים של כל המשפחה שעטפה אותי, את השיחות עם הדודות שלי שמחמיאות לי , היא רשמה אותי לחוג ריקוד בקצה האחר של העיר הכרתי חברות אחרות והגעתי לחטיבה עם המון כוחות. 

המסר הכי חזק שאני מעבירה למטופלים שמגיעים אליי אחרי חרם שזה בונה אותנו , פותח את ההבנה הרגשית שלנו, הופך אותנו לממוקדי מטרה לכאלה שיודעים להסתגל לסיטואציות, לא לוקחים חברות כמובן מאליו 

אנחנו בונים סיפור חדש עבור עצמנו נותנים משמעות ופרשנות שיכולה להעצים אותנו בתוך התקופה הלא פשוטה הזאת. נכון שזה נשמע רחוק אבל התנסות של חרם מכינה אותנו להתנסויות חברתיות רבות שעוד מחכות לנו בחטיבת הביניים, בתיכון, בצבא ובמקומות עבודה. ילד שיאמץ פרשנות של קורבנות יכול להחליט שהוא פורש מהחיים החברתיים לעומת ילד שאימץ פרשנות שזה משהו שבונה ומחזק , שבקשרים חברתיים לפעמים אתה למעלה ולפעמים למטה יצא מהתהליך מחוזק וידע לבנות קשרים חברתיים בריאים בהמשך.