איך לספר לילד שלי על האוטיזם שלו
לאורך כל שנותיי כמחנכת בכיתות תקשורת וכמורה לילדים שמשולבים בכיתות "הרגילות" אני רואה באופן חד משמעי את הצורך של הילד בסנגור עצמי. מתבגר שיודע על האוטיזם שלו , יודע מה הכוחות שלו וגם יודע מה הקשיים ואיך להתמודד איתם.
אני יכולה לומר באופן חד משמעי שאפשר לראות קשר ישיר בין ילד שגדל בבית בו האוטיזם הוא לא סוד , בית בו לא רואים באוטיזם כמגבלה אלא כחלק ממי שאני, בית שמהווה מקום בטוח ואוהב. לכך שהילד בטוח בעצמו ומוכן להתמודד עם אתגרי החיים.
באותה המידה בדיוק אפשר לראות את הקשר ההפוך . בבתים בהם יש הסתרה מאוד גדולה ניתן לראות את חוסר הביטחון של הילד ואת חוסר המוכנות או הבשלות הנפשית להתמודד עם אתגרי החיים.
האמת שבכיתות תקשורת זה הרבה יותר קל הם רגילים לכיתה הקטנה , לסייעות , הם מרגשים את השוני כי הם חלק מהחינוך המיוחד .
האתגר המרכזי הוא כשהילד משולב ואז אני רוצה להציע לכם את המטאפורה .... כמו לשלוח את החייל לקרב ללא תוכנית פעולה וללא נשק.
הסביבה מרגישה מיד את הקושי , הסייעת לעולם לא באמת סמויה המתבגרים מיד קולטים של מי היא וכולם יודעים חוץ ממנו...
והוא מרגיש כי אם יש משהו שלמדתי על אוטיזם לאורך שנותיי היא שהתקשורת היא אחרת היא בתדרים אחרים הם מרגישים ורגישים הקולטנים שלהם קולטים את הכל מהכל אבל אין מי שיתווך את התחושות כשהכל בסוד. וסוד הוא אף פעם לא משהו טוב .
אספר לכם סיפור ...
חוזרים ביום ראשון לכיתה אני כרגיל פותחת את היום במעגל שיח
חברה שתפו אותי איך עברה עליכם השבת ?
תלמיד א : הייתה לי חרא של שבת האוטיזם המטומטם הזה אני שונא אותו
תלמיד ב : וואו יש לך אוטיזם לי יש רק קשב וריכוז
תלמיד א : מצטער אבל אם אתה בכיתה הזו סביר להניח שיש לך אוטיזם.
תלמיד ב: שתיקה ..
באוטיזם כל אדם שונה לחלוטין מהאחר , אצל כל אדם האוטיזם בא לידי ביטוי באופנים שונים ולכן אין דרך אחת נכונה כל משפחה מאמצת את הדרך הנכונה לה .
הטיפ הכי חזק שאני יכולה להעביר לכם הוא שתהיו אתם אלה שמספרים לילד שלכם שהוא אוטיסט! לא המחנכת, לא הסייעת אפילו לא המטפלת הרגשית ובטח לא החברים.
שום דבר לא מחליף את החום, המגע, האהבה ללא תנאי, של ההורים.
מזמינה אתכם אליי לקליניקה לדבר על איך עושים את נכון ... מתי הזמן המתאים? ואיפה המקום שלכם ההורים בתוך כל התהליך.
בלי קשר קבלו ממני כמה טיפים כבר כאן ...
