קצת על איך לדבר על מוות ואובדן עם הילדים שלנו...

ימים של כאב... 

ימים של חוסר היגיון ...

ימים של בלבול...

ימים שבהם הלא נורמאלי הופך לנורמאלי והמציאות עולה על כל דמיון.

 אתמול התבקשתי ע"י המרכז להורות באשדוד שעושה עבודה מדהימה בימים האלה עבודת קודש. להעביר הרצאה להוריי ביה"ס שזר שילדה מהשכבה של ילדיהם נפטרה. ההרצאה הייתה על כיצד מתווכים לילדים מוות ואובדן ?

 ואני אומרת כיצד אנחנו המבוגרים בכלל מעבדים מוות ואובדן? 

מוות שנוגע בפחדים הכמוסים של כולנו, חיי הילדים שלנו, הקרובים שלנו. המדינה שלנו נמצאת בימים של אבל חברתי מדינה שלמה מבכה את בניה ומתמודדת עם אובדן. ילדים הם צופים ומקשיבים מעולים אך פרשנים גרועים, הם מסתכלים עלינו , בוחנים את התגובות שלנו וקולטים את העולם דרך ההתנהגות שלנו. 

כמה חשוב בימים האלה הכלכך קשים להחזיק עבורם את התקווה להחזיק את התקווה עבור עצמנו להאמין ביכולת שלהם ושלנו להתמודד.

ביכולת שלנו כעם שעבר את הנורא מכל כבר בעבר  לקום גם מהימים הנוראים האלה. 

בימים של טראומה המוח שלנו סלקטיבי הוא יבחר לראות רק את ההזהרות ואת הפחד כדי לשרוד,  ואנחנו צריכים להילחם בזה להראות לעצמנו את התקווה , את הביחד, את ההתנדבות, את האהבה, את החסד, את הניצחונות הקטנים. להמעיט בחדשות, לסמוך על הצבא, להרים מבט לשמיים ולהאמין שהוא שומר עלינו שם למעלה כי ברגעים שאין הסבר למציאות האמונה מתחילה. 

לדאוג לקשר עם הגוף שלנו לאכול, לישון, לנשום, להגיד תודה, לאהוב לחבק, לבכות. 

קבלו כמה כלים על איך לתווך לילדים מוות ואובדן בתוך הלשונית של מאמרים. 

וזכרו תמיד עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה... עוד יבואו ימים טובים מאלה!